ספט' 27 2008
באפט - לא רק המשקיע הטוב בעולם
הג'ורנל חשף אתמול טפח נוסף ממה שהתרחש מאחורי הקלעים בין וול-סטריט לבין באפט. במהלך החודשים האחרונים באפט קיבל הצעות שונות ומשונות, מכל המוסדות שבקשיים. הפניה הראשונה הגיעה במרץ, מבר-סטרנס שחווה פדיונות בהיקף עצום. גורם מגוף פרטי, שניסה לארגן קבוצת מממנים, הרים טלפון לבאפט ושאל:
האשמאי הזקן, שנוהג מימים ימימה לתבל את דבריו בסקסיזם זול, סיפר לג'ורנל:
Even if you're a 90-year-old eunuch, you let 'em finish."
אבל לגופו של עניין - הוא השיב לאותו גורם בשלילה. כך עשה גם לגבי הצעות בעניין ליהמן ו-AIG, אך כאשר האנשים של גולדמן הבינו בשבוע האחרון שלאור המצב הרגיש בשווקים, גם הם חייבים הזרמת כספים דחופה, הם חשבו שבאפט יכול להוות קלף מנצח עבורם - האביר הלבן. ראשית, ברקשייר נעזרת בגולדמן לסגירת חלק גדול מהעסקאות שלה. שנית, באפט ידוע כשולף מהיר, חכם והוגן. עסקה איתו יכולה להפיס ולהרגיע את המשקיעים.
אליבא דג'ורנל, זו לא היתה הפניה הראשונה של גולדמן לבאפט. גולדמן ניסה לפנות אליו בעבר הלא-רחוק, אך באפט חשב שתנאי אותה הצעה מוקדמת היו כאלה "שהוא לא היה אומר להם - 'כן'".
אלא שביום שלישי האחרון גולדמן פנו אליו עם הצעה אותה הוא מתאר כאחת שנשמעה "הוגנת". הוא לא בדק ספרים, לא ביצע דיו-דיליג'נס ותוך כמה שעות העסקה היתה סגורה.
זו עסקה כמעט בלתי נתפסת - תמורת הזרמה של 5 מיליארד דולר באפט קיבל אג"ח נושא ריבית פרפטואלית בשיעור שנתי של 10%. זה לתמיד, ללא אפשרות המרה. בנוסף לכך הוא קיבל אופציה לרכוש מניות בסטרייק 115$ (פוטנציאל דילול של בערך 20% לבעלי המניות הקיימים). נכון ליום רביעי, יום לאחר העסקה, האופציה היתה שווה 600 מיליון דולר.
אני לא יודע אם אתם קולטים מה בעצם קורה פה, אבל כדי להמחיש את הענין, חשבתי לספר על שיחה שניהלתי לא מזמן עם מר איתן ורטהיימר. במאי האחרון, יום לפני האסיפה השנתית של ברקשייר, נפגשתי איתו במלון בו שהה באומהה. הבאתי איתי עוד שני שותפים לדרך ופגישה לה הוקצבו בתחילה כ-15-20 דקות התארכה לה לשיחה נפלאה בת כשעתיים עם אדם מעניין וחשוב, שהיה מוכן לתרום מזמנו ולשבת איתנו - בעלי מניות קטנים וחסרי חשיבות.
בין יתר הנושאים שעלו, שאלתי אותו מה היה שם - באותם שני דפים מפורסמים שהוא שלח לבאפט כדי לעורר את סקרנותו בעסקה? כיצד העביר לבאפט את איכותה של ישקר בשני דפים? התשובה שלו היתה פשוטה - תיאור קצר של ההיסטוריה של המשפחה והחברה וגרף עם שני קווים (מגמת הכנסות ורווח תפעולי, ככל הנראה).
אבל לא זה היה העיקר. אני פשוט לא הבנתי את מהלך העניינים. ורטהיימר לא הגיע לבאפט כדי לספר לו על איכות החברה שלו. הוא בא כדי למכור אותה.
ורטהיימר מיהר לסכם עבורנו את העניין - לא היה בכלל ויכוח על כך שהעסק מעולה. לא היתה כל בעיה להבהיר את זה מיידית. במיוחד לבאפט. מה שהיה צריך לסכם איתו היה עניין המחיר. הוא הגיע לבאפט, ישב איתו כמה שעות ואז… באפט שלח אותו לניו-יורק, לפגישה עם שותפו צ'ארלי. מה היה שם בפגישה עם צ'ארלי? אלו המילים המדוייקות של ורטהיימר:
"הגעתי לניו-יורק וצ'ארלי המתין לי שם עם דלי של מים קרים"
אתם מבינים מה היה שם? קולטים את הגאונות של צמד הזקנים?
ורטהיימר הגיע לאומהה ובאמתחתו הצעות מגופים אחרים בשווי של 8 מיליארד דולר. זו בוודאי היתה נקודת הפתיחה שלו. נקודת הסגירה, כולם כעת יודעים, היתה בשווי של 5 מיליארד דולר לישקר. מה שהתרחש בין נקודת הפתיחה לבין נקודת הסגירה, ממחיש את כושר המיקוח המדהים של צמד הזקנים.
ורטהיימר הגיע לבאפט, עם חברה יוצאת דופן ושווי גבוה. באפט האזין והבין, ואז שלח אותו לצ'ארלי. אני לא יודע מה בדיוק היה שם בניו-יורק, אבל ורטהיימר סיפר לנו על "דלי של מים קרים": צ'ארלי ניסה, והצליח, להוריד מחיר ע"י צינון התלהבותו של ורטהיימר מהעסק- אבל עשה זאת בצורה כזו שלא "תעליב" את ורטהיימר. נהפוך הוא, ורטהיימר יצא משם עם 3 מיליארד דולר פחות ממה שחשב לקבל והרגיש שלא דפקו אותו - עם חיוך על הפנים (שלא ירד מאז).
וזו גדולתם של הזקנים - לא רק יכולת לזהות עסקים טובים, אלא לנהל מו"מ, להשיג את התנאים הטובים ביותר עבור ברקשייר ולעשות את זה באופן שגם המוכר, שמקבל הרבה פחות ממה שחשב לקבל בתחילה, ייצא מרוצה. כל מי שניהל מו"מ בחייו יכול להעריך את הגאונות הזו. להצליח להוריד מחיר, באופן דרסטי, להצליח לסחוט תנאים מועדפים, וכל זאת מבלי להכעיס את להעליב את המוכר, שהופך לאחר מכן לשותף הכי נאמן של הקונה.
ובזה בדיוק נזכרתי כשקראתי את הסיפור על גולדמן.
גולדמן מגיע לבאפט בפעם הראשונה עם הצעה. באפט, במהירות, אומר - "לא תודה". בפעם השניה שגולדמן צריך את באפט הוא כבר מבין שחייבים להציע לו תנאים מועדפים. גולדמן זוכר, בוודאות, את התנאים שבאפט קיבל מסלומון בראדרז, ומבין שאי אפשר להציע לבאפט פחות מכך. זו עסקה פשוטה עם תנאים פשוטים. אג"ח פרפטואלית בגובה 10% ואופציה בתוך הכסף. בלי דיו-דיליג'נס. ממש ספיד-דייטינג. ואחרי תנאים מדהימים כאלה ודילול פוטנציאלי של 20% - כולם, כולל המשקיעים של גולדמן והתקשורת, מהללים לא רק את באפט, אלא גם את הצד המוכר. כולם מרוצים וכולם מחייכים. פשוט מדהים.
זו, לדעתי, גדולתם של באפט וצ'ארלי. לשאת ולתת בצורה מהירה וחד-משמעית ולהשיג את התנאים הכי טובים שאפשר, להביא את המוכר לקבל את התנאים שלהם - אך לעשות את זה עם חיוך ויותר חשוב - להשאיר את המוכר מחייך גם כשהוא יוצא ממעמד החתימה, למרות שהוא קיבל הרבה פחות מאשר התכוון לקבל בתחילה.
צריך להיות בהתחלה אשמאי זקן ולא אשמדאי (השטן)
(תמחוק אחרי זה את התגובה שלי )
צריך לגייס אותך כעורך האתר
כל אחד כותב על מה שהוא מבין
(אני שמח שאני יכול לתת משהו בחזרה
כי אני לומד פה המון)
עודד אם היית חייב לבחור מבין השניים אחד שינהל את תיק ההשקעות שלך בעשר השנים הקרובות (נניח ששניהם היו היום בני שישים בלבד) את מי היית בוחר ?
מה אתה בעצם שואל לוגיקה?
האם להערכתך למרות שבאפט הוא זה שנמצא כל הזמן בפרונט למעשה צ'ארלי הוא היותר מוכשר מבין השניים כאשר מדובר בהשקעות ? (אני חושב שהיו אפילו מס' התבטאויות של באפט בנושא אם אני לא טועה)
מה שעולה מן הדברים, שחלק נכבד מרווחי האורקל, מגיעים בזכות היותו האורקל מאומהה,
אבל כדי להיות האורקל מאומהה צריך להיות וורן באפט…
אני לא חושב שצא'רלי מוכשר יותר. באפט אדם יוצא דופן. מאור גדול. אני לא מתיימר להבין את יחסיהם האמיתיים, אבל נראה לי שצ'ארלי אחראי לומר, מדי פעם - "לא", וברגעים מעצבים בחיי באפט לימד אותו לשלם מחיר שנראה יקר על עסקים טובים. מטבע הדברים, אני מניח שרק שניהם יודעים מהו טיב יחסיהם האמיתי. בכל אופן, ברקשייר זה הקנבס של באפט, לא של צ'ארלי.
נראה לי שבתחילת הדרך ההזדמנויות של וורן באפט נבעו רק מהשקעות ערך במובנם הפשוט, חיפוש חברות טובות במחיר זול.
לעומת זאת היום הם מקבלים על מגש של כסף הצעות לרכישת חברות והם רק… צריכים לברור את המוץ מהתבן אך עבודתם שונה לחלוטין ולא נראה לי שמישהו חכם ככל שיהיה יוכל להגיע למצב כזה.
בקיצר כל הלוגיקה של ברקשייר השתנתה לחלוטין, מהשקעות ערך זה הפך לחברה עם המון שווי של מוניטין, כי בלעדי המוניטין של האורקל לא היו פונים אליו עם הצעות מדהימות שכאלו.
מה שאומר שכלל לא בטוח שלאחר שמושכות הניהול יעבור לידיים אחרות, הם ימשכו להנאות מן המוניטין העצום של ברקשייר שהיא "הקנבס של וורן באפט".
עודד בתור מומחה להיסטוריה של באפט הייתי שמח לשמוע האם ידוע לך האם באפט דיבר פעם על מודלים עסקיים?
עודד, שוב פעם אחלה בלוג.
הכותרת לבלוג הזה צריכה להיות : CASH IS KING
להבדיל ממשברים בעבר זהו משבר נזילות וחוסר אמון.
אחד מהיחידים שיש לו גם נזילות וגם אמון זה וורן באפט (וחברו צ'ארלי) ולכן פונים אליו עם הצעות מצויינות.
ודרך אגב, להרבה מאוד גופים נזילים יותר מברקשייר (כמו קרנות השקעה ממשלתיות מהמפרץ ואסיה) מציעים אחלה של דילים, אבל הם קפצו על העגלה קצת מוקדם מדי (לפני כחצי שנה) ונכוו ברותחין, מופסדים עשרות אחוזים על ההשקעות. עקב זאת נראה לי שהם כרגע מבקשים מחירים ממש נמוכים או הצעות ממש אטרקטיביות שיכפרו קצת על הפסדי העבר (הלא רחוק).
אני משער כי מנהלי קרנות אלה לא מנוסים כמו באפט בהתפתחות משבר כזה. באפט, להבדיל מהם, הבין כבר בתחילת המשבר שאסור לו להתפתות לעסקאות ראשוניות אלא לחכות לשיאו של המשבר כדי לקבל את ההצעות הטובות ביותר.
איציק (9), אני חושב ש-ד (11) השיב לך תשובה ראויה. זה נכון שעם הגודל הגיעו שינויים ואלו לא "השקעות ערך קלאסיות", אבל עדיין - להרבה מאוד אנשים בעשור האחרון היו מיליארדים להשקיע. הרבה עשו שטויות. לבאפט היתה סבלנות להמתין.
Elad333 - למה אתה מתכוון?
הכוונה שלי היא לבדוק האם הוא התייחס בעבר לפרמטרים כמו:
האם החברה פונה ישירות לצרכן הסופי לעומת חברות אחרות?
האם החברה מוכרת מכשיר עוגן, לדוגמא מכשיר גילוח, ועיקר הרווחים נובעים מחלפים מתכלים?
מה החברה מוכרת שירותים או מוצרים?
האם החברה עובדת ע"פ זכיה בפרוייקטים לעומת חברות אחרות?
מה אורך החיים של המוצרים או שירותים?
יש לי עוד המון פרמטרים אבל אני מניח שזה מספיק..
נראה שבאפט שם תג מחיר על הכסף של ברקשייר.
אחרי שהוא ביצע עוד עסקה במאפיינים דומים, הפעם עם GE, נראה לי שכל חברה בארה"ב מבינה כל כללי המשחק: אם ורק אם היא חברה טובה, יש לה את הזכות לפנות לברקשייר, ולקבל הזרמה של הון, תמורתו היא תשלם בצורת הנפקת מניות מועדפות עם תשואה של 10%, ואופציות בתוך הכסף על חשבון הבית.
נראה שבגלל סוגיית הגודל ("להזיז את המחט") באפט עובר מלרכוש חברות במשבר, לאספקת מימון לחברות במשבר, בתנאים שמבטיחים לבעלי המניות תשואה דו ספרתית, וסביר להניח שאפילו די גבוהה (אם מחשבים את התשואה שיספקו האופציות כעבור 3-5 שנים). או כמו שאתה (עודד) הגדרת את זה, הוא משיג לבעלי המניות שלו תנאים ששום משקיע פרטי לא היה מסוגל להשיג בעצמו.
זה מעניין - הוא כמעט הפך במשבר הזה לסוג של בנק.
אהלן,
במסגרת השיטוטים במרחבי הווב, נתקלתי בבלוג הזה עם המכתבים למשקיעים של באפט - מתורגמים לעברית.
ותודה לגביזי על עבודת הקודש.